ענת זאוברמן

שחקנית, מחזאית, מנחת סדנאות
בוגרת תואר שני מעשי במסלול "שחקן-יוצר-חוקר" מאוניברסיטת תל אביב.

התפקיד הראשון שלי היה במופע סיום בית הספר היסודי. את הביצוע עצמו אני זוכרת במעורפל, אבל מאותה תקופה בין חוג "בימת הנוער" במתנ"ס להופעה בטקסי יום הזיכרון, נצרבו בי דווקא חוויות הבין לבין -  ריח אחורי הקלעים וקרשי הבמה המתקלפים, ישיבה על כיסאות התאטרון הרכים באולם ריק מאדם, החושך המרטיט והאור הבוהק, תוהה אם רואים בו כמה אני מתרגשת כשהספוט מגיע אלי.

לאחר מכן, כתלמידת תיכון מורדת, מגמת התאטרון הייתה עבורי הדבר המעניין ביותר בכל מערכת הלימודים ואכן נחלתי בה הצלחה, עסקתי אז גם בדוגמנות אבל חיפשתי יותר. לפעמים דמיינתי עצמי שחקנית או כותבת (לא ידעתי אז שמותר להיות גם וגם!) בגיל ההתבגרות המבלבל הייתי יושבת שעות בחדרי וקוראת שירים וספרים, ספגתי לתוכי יוצרים ויוצרות שאהבתי, הרגשתי שהם מלווים אותי בדרכי וכך אני לא לבד. 

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל, שירתי שנתיים ביחידה מובחרת ושבוע לאחר שחרורי החלתי במסע ארוך של חיפוש עצמי; במשך שלוש שנים טיילתי ברחבי העולם, למדתי לימודי עיצוב וצילום, עבדתי כדיילת אויר, מנקת בתים וגם כברמנית. נסעתי לנקודות הרחוקות ביותר מישראל וכשהחלטתי לחזור ידעתי כי רק עכשיו הגיע הרגע הנכון שלי להתחייב ולהתחיל את המסע המקצועי שלי. נרשמתי ללימודי תואר ראשון בתאטרון באוניברסיטת תל אביב. לא ידעתי למה לצפות, אך למזלי לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב, מיד לוהקתי להצגות ותרגילי בימוי באוניברסיטה, זכיתי בפרסים וכן, זה קרה. אני שחקנית בתאטרון. 

תוך כדי הלימודים המשכתי בנסיעותיי לחו"ל אך הפעם לשם השתלמויות ולימודי משחק (באוסטריה, פולין ואיטליה), למעשה במשך חמש שנים הקדשתי את כל חיי רק ללמידה מעמיקה – גם פרקטית וגם תאורטית של חקר התאטרון, שיחקתי בשפות שונות עם אנשים מכל רחבי העולם, למדתי ז'אנרים חדשים ושיטות משחק שונות תוך כדי עבודתי כשחקנית בישראל. נסעתי לצפות בתאטרון ביפן, אנגליה, ליטא, שווייץ ויוון ובנוסף לפגוש אנשי תאטרון וללמוד מהם. הבנתי שגם להיות רק שחקנית לא מספיק לי ועלה בי רצון עמוק לקחת אחריות ושליטה על העשייה שלי.

בשנת 2015 עלתה ההצגה הראשונה שכתבתי, המונודרמה "רואים את הרגליים", לאחר הצלחתה המשיכה לרוץ כשנתיים בתאטרון הלאומי "הבימה" וברחבי הארץ, רציתי להמשיך לכתוב עבור עצמי וכך בשנת 2016 עלתה ההצגה השנייה שכתבתי ושיחקתי בה "איבונה". ההצגה השלישית שכתבתי ב2018 בשם "רפליקה" נכתבה במסגרת התואר השני שלי בתאטרון במסלול "שחקן-יוצר-חוקר" ונכתבה בהשראת שירותי הצבאי יחד עם התחבטות במקצוע המשחק. היא עלתה בקריאה מבוימת ואחריה יצאתי להפסקה מקצועית לשם מסע חדש – ההיריון והלידה של שני בניי אהובי נפשי. 

בין התרחשויות החיים ליצירה האינטנסיבית בעשור האחרון, יש דבר אחד שלא חדלתי לעשות - סדנאות התאטרון שלי. עבדתי בשיתוף עם גופים רבים ("עלם", "מגדלור", אגודת הסטודנטים, עיריית תל-אביב-יפו, תאטרון יפו, בימת הנוער טבריה, בימת הנוער כפר סבא ועוד) עשייה זו של בנייה והנחיית סדנאות תאטרון רק הולכת ומשתכללת. הסדנאות שלי הן יחידות במינן, יצירתן היא תוצר של ניסיון רב שנים, חדווה אמתית לעבודה עם אנשים וכמובן, האמונה שמוליכה אותי מתחילת דרכי – שהתאטרון הוא כלי תרפויטי לחלוטין. 

צילום: תום מרשק

ענת זאוברמן

  • Instagram

* הטקסט באתר מנוסח בלשון זכר, מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לכל המינים